לפעמים אנחנו מלמדים בסופו של דבר את מה שהחיים אילצו אותנו ללמוד בעצמנו.

בגיל 32 החיים שלי נראו, לפחות מבחוץ, מסודרים למדי. עבדתי בהייטק, הייתי נשוי ואב למשפחה צעירה, והייתי במסלול שנחשב מוצלח. אבל בתוכי הלכה והתחזקה התחושה שמשהו אינו מדויק. העבודה תפסה חלק עצום מהחיים שלי, ובאיזשהו שלב הבנתי שאני מתקדם במסלול שלא באמת משקף את סולם הערכים שלי ואת האדם שאני רוצה להיות.

ואז הגיע אירוע ששינה את הכיוון.

בעקבות אירוע טראומטי שחוויתי בכביש תל אביב–חיפה חוויתי התקף חרדה. אחריו הגיעו חודשים של סחרחורות, חוסר ודאות ובעיקר מפגש חדש עם עצמי. מי שרגיל לתפקד, לנהל ולפתור בעיות מגלה פתאום שלא לכל דבר יש פתרון מיידי.

בדיעבד, זו הייתה אחת מנקודות המפנה החשובות בחיי.

המשבר אילץ אותי לעצור ולשאול שאלות שלא העזתי לשאול קודם:
האם החיים שאני חי הם החיים שאני באמת בוחר? מה מנהל אותי? ומה אני רוצה לעשות עם השנים שניתנו לי?

החלטתי לעזוב את עולם ההייטק ולהתחיל מסע חדש.

למדתי מדעי ההתנהגות, אימון, פסיכותרפיה קוגניטיבית־התנהגותית CBT ופסיכופתולוגיה. בהמשך השלמתי לימודים ומחקר בתחומי הפילוסופיה היהודית, הזהות והתודעה. ככל שלמדתי יותר, הבנתי שהחלוקה המקובלת בין גוף, רגש, מחשבה, משמעות ורוח מצמצמת מדי. האדם אינו אוסף של חלקים נפרדים.

מכאן צמחה הדרך המקצועית שלי.

במהלך השנים התחלתי לטפל, להרצות, לחקור ולפתח תוכניות וכלים בתחומי הוויסות הרגשי, הגמישות המחשבתית והחוסן. המחקר האקדמי שלי עסק בין היתר באימון קוגניטיבי־התנהגותי וביכולת לשפר ויסות רגשי, ובהמשך פיתחתי את הידע הזה למודלים, הכשרות, סדנאות וכלים מעשיים עבור אנשי מקצוע, מערכות חינוך, ארגונים ואנשים המתמודדים עם תקופות של שינוי ומשבר.

אבל משהו מהסיפור הראשון נשאר איתי עד היום.

כשאדם שמגיע אליי אומר שהוא אבוד, חרד, שחוק או מרגיש שהחיים שלו התרחקו ממנו אני מכיר את המקום הזה לא רק מספרים וממחקרים.

אני גם יודע שמשבר אינו בהכרח סוף הדרך. לעיתים הוא הרגע שבו אנחנו נאלצים לבדוק מחדש מה חשוב לנו, במה אנחנו מאמינים ואיזה אדם אנחנו רוצים להיות.

בשנים האחרונות החיבור הזה קיבל משמעות נוספת בעבודה עם אנשי חינוך, אנשי טיפול, חיילי מילואים, ארגונים וקהילות המתמודדים עם מציאות של לחץ, אי־ודאות ושינוי מתמשך. החוסן שאני עוסק בו אינו ניסיון להיות חזקים כל הזמן. בעיניי חוסן הוא היכולת לעצור, לווסת, להתבונן מחדש במציאות, לגלות אפשרויות נוספות  ולבחור כיצד לפעול גם כשהמציאות עצמה אינה בשליטתנו.

מתוך הדרך הזו נולדו גם הכלים והפרויקטים שפיתחתי: תוכניות להכשרת מנחים בתחום החוסן והוויסות הרגשי, המשחק „במחשבה אחרת”, ספר הילדים „צמידי – הצמיד שאיתי תמיד”, מחקרים וכתיבה בתחומי הפסיכולוגיה, הזהות והתודעה, והרצאות וסדנאות שבהן אני מחבר בין ידע אקדמי, ניסיון טיפולי והתנסות מעשית.

עם השנים הבנתי שהמכנה המשותף לכל הדברים שאני עושה הוא אחד:

לעזור לאדם להחזיר לעצמו את יכולת הבחירה.

לבחור כיצד לפרש את מה שקורה לו.
לבחור כיצד להגיב לרגש.
לבחור לאילו קולות פנימיים להקשיב.
לבחור מחדש את הכיוון המקצועי או האישי.
ולפעמים לבחור מחדש את החיים עצמם.

היום אני עוסק בפסיכותרפיה CBT, מרצה באוניברסיטת בר־אילן ובארגונים, חוקר ומפתח תוכניות בתחומי החוסן, החשיבה, הרגש והתודעה.

אבל אם הייתי צריך לתאר את העשייה שלי במשפט אחד, הייתי אומר:

אני עוזר לאנשים לעבור ממצב שבו החיים מנהלים אותם למצב שבו הם חוזרים להיות שותפים בבחירת הדרך שלהם.

זו גם הייתה הדרך שלי.