האתגר של אנשי המילואים אינו רק לחזור מן החזית אל הבית, אלא לחזור מזהות הישרדותית של לוחם לזהות אזרחית מורכבת יותר: הורות, זוגיות, עבודה וחיים אזרחיים מלאים.

במבט ראשון, החזרה לשגרה נראית פשוטה: מסיימים שירות, מחזירים ציוד, חוזרים למשפחה ולעבודה. אבל מבחינה נפשית וזהותית, המעבר מורכב בהרבה. בזמן השירות האדם נדרש לאמץ מצב תודעתי של דריכות, שליטה, תגובה מהירה, חשיבה חדה, צמצום רגשי ויכולת לפעול תחת איום. בשדה הקרב אלו תנאי הישרדות.

אלא שאותה מערכת פנימית אינה נכבית ברגע שחוזרים הביתה. מה שהיה יעיל מול סכנה עלול להפוך להתפרצויות זעם מול הילדים, לריחוק בזוגיות, לקוצר רוח בעבודה או לקושי לשאת אי־ודאות במרחב האזרחי.

כאן מתברר שהשיבה לשגרה אינה רק שאלה של זמן, אלא שאלה של זהות: מי אני עכשיו? האם אני עדיין הלוחם הדרוך, או אדם שיכול להרפות מבלי למחוק את מה שעבר?

ספרות המחקר על חיילים החוזרים משדה הקרב מלמדת כי קשיי חזרה לשגרה אינם מופיעים רק אצל מי שאובחנו עם PTSD. קיימת אוכלוסייה רחבה של אנשים מתפקדים, שאינם בהכרח פונים לטיפול, אך חווים מורכבות רגשית, משפחתי ותפקודי. בסקירת המחקרים שערכתי מודגש כי השיבה לשגרה קשורה לא רק לחומרת החשיפה הקרבית, אלא גם לגמישות פסיכולוגית, ויסות רגשי ויכולת הסתגלות לשינוי. כלומר, השאלה אינה רק “מה קרה לי?”, אלא גם “מה הפרשנות שלי למה שקרה, ומי אני עם החזרה לשגרה?”

בישראל, האתגר הזה מורכב במיוחד. איש מילואים אינו עובר מעבר חד וברור מן הצבא לאזרחות. הוא נע שוב ושוב בין חזית לשגרה, בין שירות המילואים לבית, בין אחריות מבצעית לאחריות הורית, זוגית ותעסוקתית. אין “אחרי” ברור. לכן גם הזהות אינה מתייצבת בקלות. האדם נדרש להחזיק בו־זמנית כמה זהויות: לוחם, אזרח, הורה, בן זוג, עובד וחבר. בלי גמישות מחשבתית, המעבר הזה עלול ליצור משבר אמיתי ותסכול רב.

כאן נכנסת חשיבותו של המרחב הלא־קליני. לא כל אדם שחוזר ממילואים זקוק מיד לטיפול, ולא כל קושי הוא בהכרח פתולוגיה. רבים זקוקים למרחב שמאפשר לעצור ולשאול: איזו מחשבה מנהלת אותי עכשיו? האם אני מגיב מתוך סכנה ממשית או מתוך מצב הישרדותי אוטומטי?

מניסיוני בשטח עם מאות אנשי ונשות מילואים, מתחדד הצורך בכלים שמפתחים גמישות מחשבתית באופן מובנה ונגיש המבוסס על עקרונות REBT ו־ACT גישות המדגישות את תפקידן של אמונות, פרשנויות וגמישות פסיכולוגית בעיצוב החוויה הרגשית וההתנהגותית. מחקרים בתחום ה־REBT מצביעים על כך שאמונות נוקשות ולא־רציונליות, כגון “אני חייב לשלוט”, “אסור לי להישבר” או “לא אוכל לשאת את זה”, קשורות למצוקה בקרב אנשי צבא; ירידה באמונות אלה נמצאה קשורה לשיפור במדדי PTSD, דיכאון וחרדה. מכאן שגמישות מחשבתית אינה רק סיסמה; היא מנגנון שינוי בעל בסיס מחקרי.

בהסתמך על מחקרים שנעשו בעולם, אני מבקש לטעון כי המענה לחזרה לשגרה, להפחתת מצוקה ולמניעת הידרדרות תפקודית אינו נמצא רק בטיפול הקליני, חשוב ככל שיהיה. הוא נמצא גם במרחבים לא־קליניים, קבוצתיים ופסיכו־חינוכיים, שבהם אנשים מפתחים כישורי חיים ומתרגלים גמישות מחשבתית לפני שהקושי מתקבע.

מחקרה של Dr. Madeline Romaniuk, שפורסם ב־BMC Psychology באוקטובר 2024, מחזק כיוון זה. במחקר שנערך באוסטרליה נבחנה תוכנית קבוצתית לאנשי צבא משוחררים, ללא דרישה לאבחנה פסיכיאטרית. התוכנית תרמה לשיפור מובהק בהסתגלות ובשיבה לשגרה, עם שיעור שימור גבוה של 82.8%. ניתן ללמוד מכך שכאשר לא מתייגים אדם כ”מטופל”, אלא מזמינים אותו למסגרת קבוצתית מובנית ומשמעותית הוא מוכן להגיע, להשתתף ולהתמיד.

במרחב הזה פועל משחק הקלפים “במחשבה אחרת”: כלי פסיכו־חינוכי לא־קליני, המבוסס על עקרונות REBT ו־ACT, ומאפשר לתרגל זיהוי מחשבות, ערעור פרשנויות נוקשות ובניית מחשבה חלופית. כוחו של הכלי הוא בכך שהוא הופך את המחשבה למרחב שניתן לעבוד איתו: לעצור, להתבונן, “לשחק את השיח” הפנימי, להזיז נקודת מבט ולבחור תגובה אחרת. הכלי פותח על ידי הכותב ויצא לאור בעקבות מלחמת חרבות ברזל. יותר מ־1,000 אנשי מילואים נחשפו לכלי; בחינת יעילותו הספציפית מצויה בשלבי פיתוח.

לא כל חזרה מן המלחמה מתחילה בטיפול. לפעמים היא מתחילה במרחב לא־קליני שמאפשר לאדם לשאול מחדש ולהתבונן: מי אני עכשיו, ואיך אני בוחר להתמודד עם אתגרי החיים?

מקורות מחקריים

Grove, A. B., et al. (2021). Effectiveness of a REBT-informed group for post-9/11 veterans with PTSD. Military Psychology, 33(4), 217–227.

Grove, A. B., et al. (2024). The effect of a reduction in irrational beliefs on PTSD, depression, and anxiety. Military Psychology, 36(5), 567–577.

Hyland, P., et al. (2014). The organization of irrational beliefs in PTSD. Journal of Clinical Psychology, 70(1), 48–59.

Romaniuk, M., Saunders-Dow, E., Brown, K., & Batterham, P. (2024). Feasibility, acceptability, and initial outcomes of a psychological adjustment and reintegration program for transitioned military veterans. BMC Psychology, 12, 502.

Wang, X., Wang, Y., & Wang, Z. (2025). Acceptance and commitment therapy for enhancing mental health in military personnel: A meta-analysis. World Journal of Psychiatry, 15(3), 100959